אמנות לחימה ואקרובטיקה לנוער

למה דווקא קרב

נוער לא רוצה לשמוע מישהו מדבר אליו. הוא רוצה להתנגש, להרגיש חזק, להרגיש שהוא מסוגל לחטוף ולהתגבר. וזאת המהות של אמנות הלחימה: להיפגש ולהתנגש בצורה שבונה ולא הורסת.

מה שחשוב לי שילמדו נכנס תוך כדי עבודה, כמעט בלי שהם שמים לב. ובסוף כל אימון אני מסכם בכמה דגשים: מה עשינו בגוף, ומה אפשר לקחת מזה.

אמנות לחימה לנוער (יוטיוב)

הכוח, בתוך הקבוצה

בגיל הזה יש הרבה תחרות על מעמד. לפעמים מישהו בונה את עצמו על חשבון מישהו אחר: מוריד, צוחק עליו, מדכא. זה כוח שהורס. בשיעורים שלי לומדים להשתמש בכוח כדי לבנות אחד את השני, בפרגון, בחיזוקים ובחברות.

בתוך הקרב ואחריו

תוך כדי הקרב אני מדבר אל כל נער לפי מה שקשה לו: לחתור למגע, להסתכל רחב ולא בראיית מנהרה, לנשום, לא להתכווץ כשחוטפים מכה.

בסוף כל אימון אני תופס נער אחד, כל פעם אחר, ומחזק אותו על נקודת חוזקה שראיתי בו. לפעמים אני נותן לו גם משהו להתאמן עליו במהלך השבוע, כדי שיגיע בנוי יותר.

היה אצלי נער שבקרבות בעיקר נסוג לאחור, וכשחטף ממישהו גדול ממנו המוטיבציה שלו ירדה. הראיתי לו מקרב לקרב איך האומץ שלו עולה, והוא התחיל לחתור למגע וליישם יותר טכניקות. הוא לא תמיד ניצח, אבל הביטחון שלו עלה. הוא ראה שהוא נהיה אמיץ יותר.

הנער שלא רוצה להיות שם

כשנער מגיע ולא רוצה להיות בשיעור, קודם אני מנסה להבין למה. אולי הוא חושש שהוא חלש לעומת האחרים, אולי יש מחסום אחר. ואז אני אומר לו שזה כיף, ושזה בלי הישגיות: "בוא תנסה, תתחיל. מקסימום, תמיד אפשר לא לבוא לשיעור הבא."

את הנער ההססן אני מזהה במבטים שלו הצידה. אני מבקש ממנו לנסות לפחות עשרה תרגילים בלי לתת לעצמו ציון, רק לעשות. לרוב הוא רואה הבדל גדול בין הניסיון הראשון לעשירי.

בטיחות

קרבות אף פעם לא בשיעור הראשון. הם מתחילים בערך מהשיעור הרביעי או החמישי, לפי המשמעת, הכבוד ההדדי והשליטה בגוף של הקבוצה. אני מרגיש את הקבוצה ורואה מתי אפשר. ונער שלא מסוגל לשלוט בעצמו לא עולה לקרב.

אקרובטיקה

תכנית אחרת, לאותו גיל, בלי קרבות: עבודה בזוגות, גלגלונים, עמידות ידיים, כוח וגמישות. הנער לומד לסמוך על מי שעובד איתו, ולפרק לאט לאט מטרה שבהתחלה נראית גדולה עליו. יש מוסדות שמעדיפים אותה, וזה בסדר גמור.

שיעורים לנוער (יוטיוב)